אם מישהו חושב ולו לרגע שזו הייתה ירידה לאשקלון - טעות בידיו, זו הייתה עליה - בפירוש עליה.
במפגש האחרון של קבוצת השרון, הצגתי את עבודותיי ואת עצמי במהלך10 דקות, בתום דיון שנערך בקבוצה יזמתי מהלך של ארגון חברים ונערכנו לנסיעה לאשקלון המופצצת, אז אשקלון הייתה זנב שולי בחדשות. לאחר התארגנות של כשבוע הפכה אשקלון להיות שורה מרכזית בחדשות - עובדה שרק חיזקה את ידינו לבצע את המהלך.
במהלך של התארגנות פנימית שכלל את - מיכל מנדל, חגית מעוז, זהר עמיהוד,דדי בר שלום, שי איל, אנוכי ורויטל טודרס ( בחודש תשיעי להריונה) שלא יכולה הייתה לנסוע עימנו לבסוף, תואמו לו"ז ואופן הנסיעה, כולם יחד במכונית של זהר.
פניתי בעקבות קישור של זהר עמיהוד לדני טריסקר סמנכ"ל לסחר חוץ בחב' אלודה - יבואני מצלמות אולימפוס
וקיבלנו תרומה של 10 מצלמות דיגיטליות לעבודה. במקביל פניתי לעריית אשקלון על מנת לתאם את המפגש, לא הייתה בכוונתי לטייל עם החבורה ברחובות אשקלון ולחפש מקום להתאכסן בו. בעירייה לא ניתן היה להשיג איש ולכן התקשרתי לביתו של ראש העיר מר בני וקנין. שוחחתי עם בנו יאיר, ראש העיר עסוק בניהול המערכה העירונית, וגיליתי בחור מקסים ששמח לשתף פעולה מיד. נוצר קשר מיידי עם האחראים ותואמה ההגעה ואתר ההתנדבות, על כך בהמשך.
יום ב' בבוקר של ה 11 לחודש מתאספים בביתה של מיכל מנדל - מיכל סוחבת חבילות של ספרי "שרברבאור"
למכונית, מתנה לילדי המקלט באשקלון, חגית ודדי מעמיסים ציוד הגברה וכלי נגינה על המכונית ואנוכי את המצלמות שלי ואת המצלמות שקיבלנו כתרומה, וכל החברים "מועמסים" למכונית ומתחילה הנסיעה.
לו"ז הנו בדרך כלל המלצה בלבד, אולם העמידה בזמנים הייתה מרשימה וכך גם ההגעה לאשקלון -
היעד : מקלט 84 ברחוב עולי הגרדום 1135, איש הקשר מטעם העירייה - שי דמטאו, אתיופי מדהים שבימים כתיקונם הוא מנהל המרכז הקהילתי "חבצלת" ובתקופה זו אחראי על שני מקלטים בשכונה אליה הגענו. שי אסף אותנו והוביל אותנו אחרי מכוניתו למקום. במהלך השהות הצטרפה אלינו בחורה בשם צליל, שיחד עם יאיר וקנין וחברים נוספים פועלים לקידום ושינוי בעיר אשקלון.
את פנינו קיבלה חבורה של ילדים בני 6 - 10 בלווי הוריהם הצעירים והמבוגרים יותר, חיילות מורות וחיילות מתנדבות.
מיד כאשר ירדנו למקלט הושבו הילדים בכיסאות שהוכנו מבעוד מועד ומיכל מנדל בעלת האנרגיות הבלתי סופיות
החלה להפעיל את הילדים בקריאה משותפת ב"שרברבאור", חגית ודדי מתארגנים עם ציוד ההגברה וזהר, שלרגע חשבתם שהוא היה נהג בלבד - החל להנציח את האירוע במסרטת הוידיאו שלו, וישנו תיעוד של 40 דק' לחגיגה שהייתה במקלט.
הילדים וההורים חשדניים בתחילה, החלו להפשיר והפעילות צוברת תאוצה, הם משתפים פעולה עם מיכל בקריאה ודקלום משותף, משולהבים ונמרצים. בסיום השלב הראשון חגית ודדי מתחילים לשיר, הילדים מוקסמים משתפים פעולה בצורה מדהימה, שרים יחד עמנו ואף משתתפים בזמר עם חגית ודדי במיקרופון.
בכל אותה עת זהר ואנוכי מנציחים את המתרחש בווידיאו ותמונות. לאחר שעה קלה, אנחנו מושיבים את הילדים ומודיעים להם כי יש לנו מצלמות והם יוכלו להנציח את החיים במקלט בעין המצלמה - העיניים נפערו לרווחה ונוצר סביבי גל אנושי של ילדים השואפים לאחוז מצלמה בידם. הדרכתי אותם הדרכה קצרה על השימוש במצלמה ויצאנו לדרך, לא לכל הילדים היו מצלמות ולכן דאגתי שיחליפו בניהם, שיתוף הפעולה של הילדים היה מקסים. תוך כדי פעילות הצילום מיכל ושי החלו להפעיל את הילדים שלא צילמו בציור ותלו יחד עם הילדים את הצילומים על קירות המקלט.
האווירה הייתה מחשמלת, האנרגיות זרמו במקלט והאור שהקרינו הילדים וההורים והמורות החיילות הניע את הזמן במהירות מדהימה.
לאחר כשעתיים ויותר של פעילות אורזים ומעלים את הציוד למכונית, בינתיים מתבשרים על שתי אזעקות ושתי נפילות קרובות, אחת מהן על בית מגורים, מדווח שמקבלים בלבד - אין פגיעות בנפש.
איך מיכל אמרה- "היכן שיש "שרברבאור" לא נפגעים כלל", אמן כן יהי רצון.
בדרך אל מחוץ לעיר, עוצרים לסעוד צהריים במסעדה מקומית, יחס מדהים ושמחה שבאנו לכבד את המקום מעבירים את הסעודה באהבה ובמהירות.
במהלך הנסיעה לאשקלון קיבלתי טלפונים מחברה שמעוניינים להתנדב ולנסוע גם כן, אני מארגן נסיעה נוספת לאשקלון בעוד כשבועיים, תאריך על כך יתפרסם באתר ונשמח שיצטרפו כמה שיותר אנשים.
תודה לכל האנשים שהיו שותפים לארגון לתכנון ולביצוע - מיכל, חגית, דדי, זהר, איל - המון אהבה.
וכפי שכתבתי בתחילה, זו לא הייתה ירידה, זו הייתה עליה, עליה לרגל לאנשים אמיצים הזקוקים ליד מחזקת ותומכת,
תודה לכם על תשומת הלב והקריאה.
דני כתרי - צלם אמן
זהר הוסיף קטעי וידאו שצילם-
http://softmedia.bizmakebiz.co.il